"אני לא מגביל אותה בכלום"

כך הוא סיפר לי בפגישתנו בחדר הגישור, "היא יכולה ללכת לסופר ולקנות כל מה שהיא רוצה, היא כבר יודעת איזה סכום היא יכולה להוציא, ויודעת שכשכרטיס האשראי יחויב בקופה – אני אדע בדיוק באיזה סכום היא קנתה' ככה שאין תקלות".

היא ישבה לצידו, פנים חתומות, לא הסתכלה עליו, לא הגיבה, לא אמרה כלום בפגישה הראשונה הזו. היא ידעה בדיוק איך הוא יגיב אם היא תעז להגיד משהו.

לצערי, נתקלתי לא אחת באלימות כלכלית בחדר הגישור.

אני תמיד מתלבטת במקרים האלה האם יש מקום להליך גישור ולמשא ומתן או לא, שכן כשיש אלימות (גם כלכלית), יש פחד, ויש פער משמעותי בין הצדדים שיכול להוביל לתוצאות לא ראויות בלשון המעטה .

כשמגיעים לחדר הגישור שלי מקרים שיש בהם חשד לאלימות כלכלית או אלימות כלכלית ברורה – אני לא פוסלת מייד על הסף (בניגוד למקרים של אלימות פיזית- בהם נשקפת סכנה לחיי אדם).

אני כבר יודעת מניסיון, שייתכן שאני הסיכוי הטוב ביותר של שני בני הזוג גבש הסכם טוב וראוי בזמן קצר יחסית ולהביא להקלה משמעותית לשניהם וגם למשפחה שלהם.

כן אני מתייחסת גם אליו- גם למי שנוקט באלימות למרות שהוא לא הקורבן. אני יודעת שהליך משפטי יכול לפגוע גם בו ולהיות גם לרעתו . יהיו ויש כאלה שיגידו שטוב שזה כך, שמגיע לו להיענש, שמגיע לו להיפגע, אבל אני יודעת שכדי שזה ייקרה, כדי שהוא ייענש - היא בהכרח תמשיך לסבול, היא תמשיך לחיות תחת אלימות כלכלית (לפחות עד שבית המשפט ייתן איזו שהיא החלטה), המשפחה שלהם תמשיך לסבול, והכי גרוע, לא בטוח שהוא אכן ייענש! כמו שכבר סיפרתי לכם, כשנוקטים בהליכים משפטיים תמיד יודעים איך נכנסים לאולם בית המשפט אבל אף פעם לא יודעים איך יוצאים. אף פעם לא יודעים מה תהיה התוצאה.

עד שיוחלט מה יעלה בגורל הצעת החוק למניעת אלימות כלכלית במשפחה – כדאי ורצוי לפחות לנסות, באמצעות הליך גישור, משא ומתן או גירושין בשיתוף פעולה לגבש הסכמות שיביאו להקלה.

בחדר הגישור שלי גובשו בהצלחה הסכמים טובים וראויים גם במקרים שבהם הייתה אלימות כלכלית. צרו איתי קשר, אני מחכה לכם.