בדרך לחתונה עוצרים לחתום על הסכם ממון

הם הכירו במכולת השכונתית. הוא גר בשכונה כל חייו, בבית הוריו, והיא עברה לגור שם בשכירות ביחד עם שותפה- חברה טובה שלה.

כבר בפעם הראשונה שהם נפגשו, כך הוא סיפר, הוא ידע שהיא תהיה אשתו, והיא בכלל לא הייתה בכיוון.

היא הייתה אחרי מערכת יחסים ארוכה ולא טובה. לקח לה זמן לאזור אומץ ולסיים את הקשר, ולמרות שזו הייתה החלטה שלה -היה לה לא קל. בעקבות הפרידה היא עזבה את דירת המגורים שהיא שכרה ביחד עם בן הזוג ועברה להתגורר עם החברה שלה. הכל היה לה חדש ומוזר והיא עדיין לא הרגישה מוכנה לפגוש או להכיר מישהו חדש.

עם הזמן, היא הרגישה יותר טוב, היא התרגלה לשכונה, לשכנים וגם אליו. היא הבהירה לו שהיא ממש לא בעניין זוגיות אבל תשמח להכיר חבר חדש מהשכונה. במשך שנה הם היו חברים טובים אבל אז קרה הבלתי צפוי, כך היא סיפרה, והיא התאהבה בו.

אחרי מספר חודשים של זוגיות, הוא הציע לה לעבור להתגורר אתו בבית הוריו שבשכונה. בית המגורים של ההורים שלו היה בית גדול בן שלושה מפלסים, עם בריכת שחייה וגינה מטופחת. כולם בשכונה הכירו את הוריו ואת משפחתו שהייתה מבין המשפחות הוותיקות בשכונה.

היא סיפרה שהיא תמיד התקבלה בברכה בבית הוריו אבל, היא הרגישה ריחוק ואפילו קרירות מצד ההורים שלו. הוא חזר ואמר לה': "אל תדאגי הם מתים עלייך." אבל היא דאגה בכל זאת.

כשהוא החל ללחוץ עליה לעבור לגור אתו בבית הוריו, היא התנתה את המעבר בהסכמה מפורשת מצד ההורים שלו ואפילו ביקשה ממנו לקיים שיחה משותפת אתו ואיתם ביחד.

לקראת השיחה היא הייתה מאוד מתוחה, אבל הוא הרגיע אותה והבטיח לה שיהיה בסדר. אבא שלו היה זה ששבר את הקרח וסיפר בדיחות. אמא שלו סיפרה שזו לא הפעם הראשונה שהוא מזמין בת זוג לגור איתם בבית, אבל שהיא הראשונה שביקשה לקיים איתם שיחה ולקבל את הסכמתם ועל כך הם מעריכים אותה. הם ביקשו שהיא תחתום על הסכם שקובע שאין לה כל זכויות בבית שלהם, ושאם יבקשו ממנה - היא תעזוב. למרות שזה היה לה ברור והיא בכלל לא הבינה למה היא צריכה לחתום על הסכם כזה – היא חתמה.

היא עברה לגור אתו בבית הוריו. מערכת היחסים שלה עם ההורים שלו הייתה מנומסת וקרה. היא לא באמת הרגישה בבית למרות שהייתה להם קומת מגורים נפרדת. היא רצתה שהם יעברו לגור בדירה אחרת אבל הוא לא הסכים, היה לו נוח בבית ההורים שלו. היא נחמה את עצמה בידיעה שיש לזה גם יתרון שכן, כך הם חוסכים כסף לקניית הדירה שלהם.

במהלך חופשה רומנטית באיטליה הוא הציע לה נישואין. הם החליטו שהם לא רוצים חודשים ארוכים של תכנון והכנה. הם שמעו לא מעט סיפורים על חברים שרבו, התווכחו וסבלו ממש בתקופה שאמורה להיות רומנטית ושמחה. הם הבטיחו זה לזו שהם לא יריבו, שהם ייהנו גם מהתהליך ומארגון האירוע הכי משמח בחיים שלהם.

ההורים שלהם (של שניהם) לא היו כל כך מעורבים בארגון האירוע. הם נתנו להם חופש מלא ומוחלט לתכנן ולארגן הכל כרצונם.

היא סיפרה שאמא שלו מידי פעם העירה הערות כאלה ואחרות אבל לא משהו שהיא לא הייתה יכולה להתמודד אתו או משהו שיכול היה להכין אותה לדרישה שצצה, שהביאה אותם אליי.

שמונה ימים לפני החתונה, בשעת ערב מאוחרת אמא שלו קראה לשניהם לרדת לקומת המגורים המרכזית בבית.

שניהם הופתעו. הוא היה בטוח שהם עומדים לקבל מהוריו מתנה מאוד גדולה, אבל היא הרגישה שגם אם אכן מדובר במתנה - את המתנה הזו היא לא תשמח לקבל.

כשהם ירדו לקומת המגורים המרכזית – ההורים שלו כבר ישבו בסלון. אמא שלו החזיקה מעטפה חומה גדולה בידיה והיא חיכתה שיתיישבו. הוא הסתכל עליה בחיוך וסימן לה עם המפרק כאילו אומר: "אמרתי לך, יש להם מתנה גדולה בשבילנו לרגל הנישואין".

אמא שלו הגישה לה את המעטפה ואמרה:" יש כאן הסכם ממון שעורך הדין שלנו הכין עבורכם. אנחנו רוצים שתחתמו על הסכם הממון עוד לפני החתונה."

היא קפאה על מקומה. הוא התחיל לשאול שאלות ברצף ובעצבנות אבל אחרי שקיבל מאמא שלו את "המבט" – הוא הבין ונרגע.

הם עלו לקומת המגורים שלהם והיא פרצה בבכי. למרות שהיא הודתה, שזה היה צפוי, (היא הוחתמה על הסכם כשהיא עברה להתגורר בביתם בתחילת הקשר שלהם), אבל היא לא ציפתה לזה והטיימינג היה איום ונורא – שמונה ימים לפני חתונה!

היא הודיעה לו וגם להוריו – שהיא לא תחתום על ההסכם מבלי להיוועץ עם עורך דין וכך היא עשתה. עורך הדין המליץ לה שלא לחתום על ההסכם בכלל, וככל שהיא חייבת – לא לחתום עליו כפי שהוא כתוב. הוא ערך עבורה תיקונים בטיוטת ההסכם והיא העבירה להורים שלו שהעבירו לעורך הדין שלהם.

עורכי הדין החליפו בניהם טיוטות. כל עורך דין עדכן את הלקוחות /לקוחה שלו, ההורים שלו התעצבנו, היא נעלבה עוד יותר וכך חמישה ימים לפני החתונה – המשא ומתן בין עורכי הדין התפוצץ. הם לא הצליחו להגיע להסכמות. כל אחד מעורכי הדין רצה להגן על הלקוחה/לקוחות שלו, כל אחד מהם רצה לעשות את הטוב ביותר עבור הלקוחות שלו.

ההורים שלו הודיעו להם שאם הסכם לא ייחתם לפני החתונה – הם לא יגיעו לחתונה.

אחד החברים שלו שהתחתן והגיע אליי כדי לערוך הסכם ממון - הפנה אותם אליי.

הם הגיעו אליי שלושה ימים לפני החתונה עם טיוטות ההסכם והתיקונים שערכו עבורם עורכי הדין. היא עם עיניים נפוחות מדמעות ובכי והוא מודאג מאוד.

האתגר היה כפול: לגשר בניהם ולגשר בין עורכי הדין שלהם, וזמן - כמעט ולא היה.

אחרי שהצלחתי להרגיע אותם- הצלחנו גם לגבש הסכמות. שלחנו את טיוטת ההסכם לעורכי הדין שלהם שאישרו את הנוסח המוסכם, וכך יום לפני החתונה הם חתמו על ההסכם.

הם לא שכחו לשלוח אליי תמונות שלהם לבושים בבגדי חתן וכלה. התרגשתי.