פעם לפני הרבה שנים היינו חברות, היינו חברות מאוד טובות ,אני כותבת היינו כי בשנים האחרונות אנחנו כמעט לא בקשר, לא בגלל שרבנו או בגלל שקרה משהו לא טוב אלא בגלל שהחיים קרו.
היא עברה לגור בעיר אחרת, שתינו התחתנו, ילדנו ילדים, ואני כמו שאתם יודעים גם התגרשתי.
בשבוע שעבר, אחרי שלא דיברנו המון זמן היא התקשרה. אנחנו תמיד שמחות לשמוע אחת את השנייה, תמיד. אף פעם לא שואלות "למה את לא מתקשרת", אף פעם לא מנהלות פנקסנות בעניין זה ( כן.. אותו פנקס התחשבנות שכתבתי עליו כאן לפני כמה ימים..) והשיחה תמיד זורמת וכיפית כאילו שרק אתמול נפגשנו או דיברנו.
כך היה גם הפעם. דיברנו על הא ועל דה, על הילדים, על העבודה ועל החיים בכלל, ואז היא ביקשה שנפגש, היא לא הציעה אלא ביקשה. הראדרים המקצועיים שלי נדלקו, חשבתי אם לשאול אותה אם הכל בסדר אבל אמרתי לעצמי שאם הייתה רוצה לספר משהו- הייתה כבר מספרת. חוץ מזה שממש שמחתי על ההזדמנות להיפגש.
קבענו להיפגש לקפה של בוקר אצלה בגינה. צלצלתי בפעמון הדלת וכשהיא פתחה הבנתי שהרדארים שלי קלטו נכון. העיניים שלה התמלאו בדמעות והיא חיבקה אותי (כן למרות איסורי הקורונה.. סיכון מקצועי של עובדת וחברה חיונית). כשהיא נגעה והסתכלתי עליה אי אפשר היה לפספס שהיא רזתה המון ובצורה קיצונית: "דיאטת גירושין" היא אישרה. זו לא דיאטה יזומה או מתוכננת, זו לא דיאטה בריאה או מומלצת, זו דיאטה שקורית לא אחת (גם לגברים) , כתופעת לוואי להליכי גירושין.
היא סיפרה על תהליך הגירושין שהיא עוברת עם בעלה, וגם על ההליכים שמתנהלים בניהם גם בבית הדין הרבני וגם בבית המשפט לענייני משפחה. היא סיפרה שהיא התביישה לפנות אליי לעזרה כשנהיה רע, אבל עכשיו כשיש הזדמנות לסיים הכל בהסכמה – היא החליטה להתקשר.
לא פעם הפרידה או הליכי הגירושין מתחילים בהליכים משפטיים: כל אחד מבני הזוג שוכר עורך דין, התביעות מוגשות ואפילו מתקיימים דיונים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין. אבל אז, באיזה שהוא שלב, הרוחות נרגעות, לפעמים אחד מבני הזוג מקבל מבית המשפט או בית הדין החלטה לא טובה ומבין/נה שהמצב יכול להיות גרוע יותר. לפעמים הילדים הם אלה שמסמנים לנו שהמלחמה בינינו ההורים גורמת להם לנזק, ויש מקרים שבהם משך הזמן שעובר מתחילת ההליכים הוא כל כך ארוך שכל מה שרוצים הוא לסיים ולהתפנות לטפל בפצעים, ולהתחיל לחיות טוב. ברגעים באלה בדיוק נוצר חלון הזדמנויות שמאפשר לקיים הליך גישור ולסיים את כל המחלוקות בהסכמה ובדרכי שלום.
לא כולם יודעים להעריך את חלון ההזדמנויות הזה ולפעמים נוטים לחשוב בטעות שכדאי לוותר עליו- במיוחד אם כבר שולם מלוא שכר הטרחה לעורכי הדין, אבל זו כמובן טעות! שכן גם אם שולם מלוא שכר הטרחה לעורכי הדין שעשו ועושים עבודה נהדרת – עדיין יש עוד מה להפסיד ובעיקר יש עוד מה להרוויח, רווח שלא ניתן בכלל לכמת בכסף. אפשר להביא את ההליכים המשפטיים לכדי סיום מהיר, אפשר לנסות לתקן ולו במעט את האווירה או מערכת היחסים, אפשר להרגיע כך שבעתיד אולי אפשר יהיה לקיים איזו שהיא מערכת יחסים טובה/סבירה לנו וגם לילדים ובעיקר אפשר להשקיע את הזמן, המרץ והמשאבים בבניה, בצמיחה ובדברים טובים.
ודיאטת הגירושין? היא לפעמים בונוס טוב שאנחנו שמחים לקבל אבל היא ממש לא מומלצת.
אם אתם מזהים חלון הזדמנויות שמאפשר הליך גישור, תתייעצו עם עורך/כת הדין שמייצגים אתכם (מבחינתי זו חובה שכן הם אלה שדואגים לכם עכשיו ואחראים על הטיפול בעניין שלכם) וצרו איתי קשר, שווה לנסות.
コメント