(הזכויות שמורות לאהובתי קטי טל והאהוב שלה אריאל בר)
מידי פעם מתעורר בי צורך לפזר קצת אופטימיות.
רוב הזמן אנחנו שומעים על זוגות שנפרדים, מי בטוב (באמצעות גישור, גירושין בשיתוף פעולה, בהסכמה) ומי בפחות טוב (אמרנו אופטימיות .. אנחנו יודעים שאם זה לא בטוב – זה ממש רע), אנחנו שומעים על זוגות שרבים, זוגות שמאמללים זה את זו, ולפעמים גם את הילדים שלהם וגם את המשפחה המורחבת.
בנוסף, מספרים לנו שזוגיות היא לא דבר פשוט או קל, שצריך לעבוד קשה, לתחזק, לשמר, לדבר, לטפל, לרענן , לשתף, לחדש ומה לא.
כשמדובר בזוגיות שנייה, בכלל, אחוזי ההצלחה שמנבאים לנו נמוכים עוד יותר (בהנחה שבכלל מצאנו זוגיות שנייה), לפעמים נדמה שזוגיות שנייה היא כמו תוכנית הישרדות: צריך לשרוד אל מול הגרוש/ה של בן/בת הזוג, הילדים של כל אחד מהם, המשפחות המורחבות, החברים ועוד לא התייחסנו לבני הזוג עצמם ולילדים המשותפים שנולדים להם.
אבל, זה לא תמיד ככה, יש סיפורים אחרים, יש זוגיות יד שנייה מוצלחת. הזוגות האלה בדרך כלל מתחת לרדאר, על הסיפורים שלהם כמעט ולא מדברים, אבל כשרואים אותם – מזהים ממש בקלות, מרגישים שהם אחרים, מרגישים את הכימייה בניהם, רואים את האהבה בניהם, כן! אפשר לראות אהבה, נשבעת לכם!
היום, במקרה (או שלא..) קיבלתי בוסט של אופטמיות על זוגיות יד שנייה מוצלחת. חברתי, אהובת ליבי קטי טל הביאה למשרד תיק מקסים, זכרון מחגיגת האהבה שלה ושל האהוב שלה אריאל, חגיגת אהבה של זוגיות יד שנייה שלהם (שהתקיימה לפני 6 שנים), וככה באמצע היום, עצרנו הכל, דפדנו בתמונות של החגיגה שלהם והתמוגגנו.
יש מסביבי עוד זוגות בזוגיות יד שניה (או ראשונה) מוצלחת, אני בטוחה שגם מסביבכם. כיף להסתכל עליהם ולספוג אופטימיות ואהבה.
בתמונות: התיק שהצית את האופטימיות שלי ועוד כמה תמונות שקטי הרשתה לי לשתף. קטי, אוהבת אתכם מאוד
זו שאלה שחוזרת על עצמה המון פעמים בחדר הגישור.
Comments