לא עד שהמוות יפריד בניהם- סבא וסבתא ומתגרשים

כבר דיברנו בעבר על השינויים העצומים שחלו ועדיין חלים בתחום דיני המשפחה בשני העשורים האחרונים. חלק מהשינויים טובים וחלק פחות.

אחת מהמגמות הבולטות בעשורים הללו היא העלייה החדה במספר המתגרשים, גם במספר המתגרשים בקרב בני הגיל השלישי.

כשאני הייתי ילדה, כמעט ולא היו בסביבתי חברים שהם ילדים להורים גרושים, על סבים וסבתות גרושים כמעט לא שמעתי בכלל.

זה היה כאילו ברור לכולם שסבא וסבתא תמיד נשארים ביחד, לנצח, ושלא תתבלבלו, לא תמיד סבתא וסבתא חיו בטוב. היו כאלה שלא הסתדרו בכלל, אבל גירושין לא באו בחשבון בתקופה ההיא. היו גם מקרים של אלימות שהשתיקו בתוך המשפחה והיו גם בגידות שעליהן לא דיברו בכלל. כך סבא וסבתא מצאו את עצמם ביחד עד שהמוות הפריד בניהם.

אבל בשנים האחרונות זה ממש לא כך, תוחלת החיים גדלה, המודעות לאיכות החיים ולרווחה האישית גדלה גם היא. כולם רוצים לחיות חיים טובים יותר, גם בני הגיל השלישי, וכך בשנים האחרונות יש יותר סבים וסבתות שמתגרשים.

כל פירוק של זוגיות, של משפחה הוא עצוב. לפעמים באמת אין ברירה אחרת, לפעמים הפרידה טובה לזוג וגם לילדים שלהם, אבל כשמגיעים לחדר הגישור שלי סבא וסבתא אני ממש נעצבת . הם חיו חיים שלמים ביחד, עברו לא אחת טלאות שהדור שלי בכלל לא יכול לדמיין, מלחמות, עליה לארץ והסתגלות למקום חדש, לשפה, למנטליות אחרת, הם גידלו ילדים ובנו בית, ודווקא כשמגיע הרגע לנוח על זרי הדפנה, לקצור את הפירות ולהנות מהילדים והנכדים, אז מתעורר הקושי הגדול, או המודעות לאי ההתאמה בניהם, לפעמים חוסר הרצון להמשיך לחיות באיכות חיים ירודה והם רוצים להתגרש.

כששניהם רוצים להתגרש זו מעיין חצי נחמה, כי אם למרות הכל, לשניהם לא טוב, אם הם רוצים ומחליטים לדאוג לעצמם ולחיות את שארית חייהם בטוב ובנפרד – ראוי וצריך לעזור להם.

כשרק אחד/ת מהם רוצה להתגרש, זה יותר קשוח. לרוב מי שלא רוצה להתגרש מרגיש/ה שנוטשים אותו/ה בערוב ימיו/ה, מרגיש/ה שלא רוצים אותו/ה יותר. הרבה פעמים הם מוכנים לעשות הכל כדי למנוע את הגירושין אבל זה לא ממש עוזר להם. לרובם הסטטוס "גרוש/ה" הוא מביש והם מוכנים להפרד פיזית אבל לא מוכנים להתגרש ולשנות סטטוס.

יש שמביאים איתם לחדר הגישור גם את הילדים שלהם שהם בגילי ואפילו מבוגרים יותר. לכל הילדים המעמד הזה לא קל, לא משנה בני כמה הילדים, תמיד הגירושין של ההורים הוא סוג של שוק (זה כבר לפוסט אחר..) .

המטרה המרכזית שלי היא לעזור להם לגבש הסכמות, לוודא ששניהם יוכלו לחיות את שארית ימיהם בכבוד, לעזור להם לשמור על תקשורת טובה ועל מערכת יחסים שתאפשר להם להגיע לבקר את הנכדים כשהאחר נמצא שם, לחגוג את החגים ביחד עם הילדים ועם הנכדים.

זה אפשרי, וכשהילדים שם בשביל שניהם, הם מרגישים בטוח יותר. היום סבא וסבתא כבר לא צריכים לחיות ביחד עד שמוות יפריד בניהם. אם לא טוב להם, אם אין להם איכות חיים, אם הם רוצים להתגרש – ראוי וצריך לעזור להם.

אם יש לכם שאלות, צרו איתי קשר אני כאן גם בשביל סבא וסבתא.