הם הכירו באמצע שנות ה-70 בקיבוץ שבו הוא גדל. הוא כבר היה אחרי שירות צבאי קרבי והיא מתנדבת צעירה שהגיעה מהולנד. היא תכננה להשאר בקיבוץ לתקופה של חודשיים שלושה, אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד.
הימים היו ימי קציר החיטה בקיבוץ וכולם היו מאוד עסוקים. הקיבוץ שלו נהג לקלוט מתנדבים ומתנדבות על בסיס קבוע, כך שאף אחד לא באמת התרגש מהבלונדיניות היפות שהגיעו מהולנד ומגרמניה והשתלבו בעבודה ובחדר האוכל.
אלי סיפר בפגישתנו שבהתחלה הוא בכלל לא שם לב לאנה. הוא היה שקוע כל כולו בעבודה בשדות, ובכלל כך הוא העיד על עצמו- הוא לא היה טיפוס חברותי במיוחד. לכן כשאנה נגשה אליו ערב אחד אחרי ארוחת הערב הוא היה מאוד מופתע. הוא סיפר שהייתה בינהם כימיה טובה אבל הוא לא רצה להקשר כי ידע שהיא אמורה לעזוב תוך זמן קצר.
אנה סיפרה שהיא מיד שמה לב לאלי. היא סיפרה שהוא היה הבחור החסון ביותר והנאה ביותר בחבורה. היא סיפרה שכל חברותיה דיברו עליו אבל לה היה אומץ לגשת אליו ראשונה.
תוך זמן קצר הם הפכו לזוג והם העבירו ביחד את מרבית זמנם, גם בעבודה בקציר וגם אחרי שעות העבודה. ככל שהתקרב מועד חזרתה של אנה הביתה להולנד – אלי הרגיש שהוא לא יכול לתת לזה לקרות. אחרי התלבטות לא ארוכה במיוחד הוא הציע לה להשאר ולהינשא לו והיא הסכימה.
היא עברה תהליך גיור, ובקיץ בשנה שאחרי, בתקופת קציר החיטה הם נישאו זה לזו בנוכחות כל חברי הקיבוץ והמשפחות שלהם.
הם הקימו משפחה, בנו את ביתם בקיבוץ וגידלו שלושה ילדים לתפארת. מידי שנה נהגה אנה בחופשת הקיץ ממסגרות החינוך לנסוע ביחד עם הילדים להולנד לחופשה ארוכה כדי שהילדים יכירו ויחוו גם את בית הגידול שלה, את המקורות שלה.
אלי סיפר שבתקופה הזו לא היה לו קל. הבית התרוקן בבת אחת והוא מצא את עצמו עם המון זמן פנוי. אחת לכמה שנים הוא נהג להצטרף לאנה ולילדים בתחילת החופשה או בסופה לשבוע אחד וכך הם בילו גם חופשה משפחתית ביחד.
אנה סיפרה שגם כשהילדים בגרו היא המשיכה לנסוע מידי שנה בקיץ להולנד למשפחתה. מידי פעם אחד מהילדים או חלקם הצטרפו אליה אבל בשנים האחרונות היא נסעה לבד.
היא סיפרה שהיא הקדישה את החופשה למפגש עם חברות שאיתן היא שמרה על קשר כל השנים ועם אחיה שגרו בהולנד. הוריה נפטרו שניהם.
בשנה שעברה אנה נסעה כהרגלה לחופשה השנתית שלה בהולנד. שום דבר לא הכין את אלי או את אנה למה שקרה בחופשה הזו.
אנה סיפרה שבאחד מהמפגשים החברתיים שארגנו החברות שאיתן היא שמרה על קשר, הגיע במפתיע גם מרק, מי שהיה בן הזוג שלה בתקופה שבה היא הגיעה לישראל, לקיבוץ לראשונה. אנה לא סיפרה לאלי יותר מידי על הבחור הזה, גם לא בזמן היכרותם אז בתחילת הדרך.
כשאנה קיבלה את הצעתו של אלי להישאר ולהינשא לו, היא סיפרה לו שהיה מישהו בחייה לפני שהגיעה לקיבץ אבל לא נתנה לזה יותר מידי משקל או חשיבות.
אלי ידע שבמשך תקופה קצרה , אנה התכתבה עם אותו בחור שהשאירה מאחור כשבחרה להישאר איתו בקיבוץ, אבל זה לא הטריד אותו במיוחד לאור העובדה שאנה בחרה להישאר ולהנשא לו.
אנה סיפרה שעם הזמן הקשר בינה לבין מרק נותק. מידי פעם היא שמעה עליו מחברותיה. היא שמעה שהוא התחתן וגם שנולדו לו שני בנים, אבל עם השנים הפסיקה לשמוע והיא גם לא התעניינה.
לכן הייתה מאוד מופתעת לראות אותו באותו מפגש בביקור האחרון. זו הייתה בעצם הפעם הראשונה שהם נפגשו פנים מול פנים מאז שנסעה להתנדב בקיבוץ.
אנה סיפרה שהיא הייתה מאוד מופתעת מהרגשות שהמפגש עורר בה. הם דברו במהלך המפגש, אבל קבעו להפגש ביום למחרת כדי להשלים פערים.
גם המפגש הזה היה מהנה מאוד לשניהם, ובמהלך שהותה של אנה בהולנד הם נפגשו כמעט כל יום. הם טיילו, צחקו ודברו. מרק הזמין את אנה לארוחת צהרים בביתו ביחד עם אשתו ועם ילדיו והיא נהנתה מכל רגע.
למרות שלא קרה שום דבר אינטימי בינה לבין מרק, אנה לא שיתפה את אלי והיא לא סיפרה לו על חידוש הקשר והמפגשים עם מרק.
בשיחות משותפות היא אמרה שלא ראתה טעם לספר לו וגם שלא רצתה להדאיג אותו, אבל בשיחה אישית היא סיפרה שהיא כבר הרגישה את המתח בינה לבין מרק ובתוך תוכה היא ידעה שזה רק עניין של זמן עד שמשהו יקרה בניהם.
כשהחופשה של אנה הסתיימה, היה לה קשה להפרד ממרק. הוא הסיע אותה לשדה התעופה והם נצלו את השעות האחרונות כדי לבלות ביחד. ממש לפני שהם הנפרדו הוא נישק אותה והיא כבר ידעה ששום דבר כבר לא יחזור להיות כמו שהיה.
אנה חזרה הביתה לקיבוץ לאלי. היא סיפרה שהיא הייתה מהורהרת במשך ימים ארוכים. היא שוחחה ארוכות עם מרק בטלפון בשעות שאלי היה בעבודה, והגעגועים היו קשים לה מאוד.
אלי הבין שמשהו קרה לאנה אבל לא ידע מה. הוא ניסה לדבר איתה על העניין אבל היא נשארה מסוגרת בתוך עצמה וסרבה לשתף.
כמה חודשים לאחר מכן, אנה הודיעה לאלי שהיא נוסעת שוב לביקור בהולנד.
אלי היה מופתע. הוא לא הבין מה קרה לאנה. היא לא נהגה לנסוע יותר מפעם בשנה למעט כאשר הוריה נפטרו.
אלי הבין שמשהו רציני קורה אבל אנה סרבה לדבר על זה. הנסיעה לשדה התעופה הייתה ארוכה ושקטה מתמיד. אלי לא רצה ללחוץ על אנה והיא שתקה.
כשהיא הגיעה להולנד, מרק אסף אותה מהשדה והיה ברור לשניהם שהם לא יכולים לחיות בנפרד.
במהלך שהותה של אנה בהולנד, הם דיברו והחליטו לעשות כל מה שדרוש כדי שיוכלו לחיות ביחד כבני זוג. אנה ידעה שהיא תצטרך לעזוב את אלי, את הקיבוץ, את ישראל וגם את הילדים שבגרו והיו בעלי משפחות בעצמם, ולחזור להולנד והיא הייתה מוכנה לזה.
אלי סיפר, שכשאנה חזרה לארץ הוא כבר הרגיש שהיא לא שלו יותר. ביום למחרת היא לקחה אותו לשדות שהם כל כך אהבו והיא ספרה לו.
אלי היה שבור. הם כנסו את הילדים, ואנה סיפרה גם להם.
כשהם הגיעו אלי , אלי ביקש לגבש הסכם פרידה ולא הסכם גירושין. הוא היה מוכן לתת לאנה זמן לבחון את הדברים מבלי שיתגרשו מתוך תקווה שהיא תחזור אליו, אבל אנה לא הסכימה. היא לא רצתה להשאיר את אלי תלוי ומחכה לה. היא הרגישה שזה לא יהיה הוגן.
במשך כמה שבועות גבשנו הסכם גירושין כולל. אנה ביקשה להעביר את הזכויות שלה בבית המגורים ובמשק לילדים שלה ושל אלי. היא לא רצתה לפרק או לגרום נזק למקום שהיא אהבה כל כך, שהיה הבית שלה במשך שנים ארוכות. ההסכם אושר בבית המשפט ובנוסף אנה ואלי התגרשו. ימים ספורים לאחר סידור הגט אנה נסעה להולנד.
לפני מספר ימים אלי יצר איתי קשר וסיפר שאנה בהולנד חיה את חייה וגם הוא חי את חייו.
זו השנה הראשונה מאז אותו מפגש עם אנה אי שם בשנות ה - 70 שהוא מבלה את ימי קציר החיטים עם אישה אחרת עם בת זוג חדשה שהוא הכיר.
מאחלת לכולם ימים שמחים, טובים ומלאים באהבה.
Commentaires