שנאת חינם אהבת חינם ומה שבניהן

בערב תשעה באב, עם ישראל מתאבל על חורבן ירושלים וחורבן בתי המקדש.

מחר עם צאת הצום יסתיימו ימי בין המיצרים בהם נהוג שלא להינשא ועונת החתונות הרשמית אמורה להתחיל (אמורה כי כמו שאתם יודעים, הקורונה השפיעה בצורה מאוד משמעותית על מסיבות ואירועי החתונה).

לפעמים, כשאני פוגשת את הזוגות שמגיעים אליי לחדר הגישור כדי לגבש הסכם גירושין אני לא יכולה שלא לחשוב על הדרך הקיצונית שהם עשו ועושים מאהבה מאוד גדולה שחיברה בניהם לשנאה תהומית שמפרידה בניהם.

לפעמים הם ממש מתקשים לזכור את הרגעים הטובים, את האושר ואת האהבה ששררה בניהם, ולא רק שהם לא זוכרים, הם מסרבים לזכור, הם ממוקדים כעס, עלבון ורצון למחוק כל דבר טוב שקשור לזוגיות הזו שלהם שמתפרקת, לפעמים הם ממש שונאים זה את זו.

לפעמים הם אפילו לא יכולים לשבת ביחד באותו חדר, בטח שלא להעלות על דעתם לתקשר ולהמשיך להיות בקשר כל שהוא ולו רק לטובת הילדים המשותפים שהם הביאו לעולם.

לפעמים יש להם סיבות להרגיש כך, אני אף פעם לא שופטת אותם, אני הרי לא נמצאת בנעליהם, אני כמו אורחת לרגעים בחיים שלהם, אורחת שהם בחרו, שבאה לסייע להם להיפרד, להסדיר את הפרידה בניהם.

עם הזוגות האלה יש לי אתגר כפול, הראשון הוא כמובן לעזור להם להיפרד, לעזור להם לגבש הסכם טוב, אבל החשוב יותר בעיני הוא לעזור להם להפחית ולו במעט את עוצמות הרגש הקשה, את עוצמות הכעס, העלבון והשנאה.

אני יודעת ומבינה שזה לא קורה בין רגע, זה לוקח זמן, אבל כשיש נכונות אפילו רק להקשיב, זה יכול להצליח וכשזה מצליח -זה שווה הכל , הרי כשיש ילדים משותפים, החיבור הוא לכל החיים, ואם זה המצב אז כדאי שיהיה לפחות סביל.

בעיני הרבה יותר טבעי שתשרור אהבת חינם בין בני זוג לשעבר משנאת חינם, אבל אם אין אהבת חינם אז לכל הפחות שלא תשרור שנאה.