חברות או אהבה

שלי ותום התחתנו כשהם היו בני 28, אחרי שלוש שנות זוגיות ומגורים משותפים. שניהם חוו מערכות יחסים רציניות קודמות והם הגיעו בשלים ומוכנים לנישואין.

בפגישתנו הם סיפרו שמערכת היחסים בניהם הייתה טובה. הם היו חברים טובים, נתנו אמון זה בזו, הייתה להם אינטימיות טובה וחלומות ורצונות משותפים.

כל אחד מהם התפתח ועשה חיל בקריירה שלו, הוא איש מכירות והיא מעצבת פנים. נולדו להם שני ילדים, וההורים שלהם שגרים קרוב- עזרו להם ותמכו בהם.

החיים התנהלו על מי מנוחות. הם דאגו גם לקחת זמן לעצמם כדי לבלות ביחד ולמלא את המצברים.

הרבה פעמים הם יצאו לבילויים ולחופשות ביחד עם עוד זוגות של חברים – החבר'ה שלהם.

הם היו חמישה זוגות של חברים. הגברים הכירו עוד בימי בית הספר והם נשארו חברים טובים לאורך כל השנים. בנות הזוג הצטרפו זו אחר זו והן כולן ידעו שהאחרים הם חלק מהעניין, שמדובר בחבורה מגובשת, בחברות לכל החיים. הגברים שמרו בקנאות על החברות בניהם והיה להם מאוד חשוב שבנות הזוג יקבלו, יבינו וייקחו חלק פעיל בחברות ובמפגשים. וכך היה.

הם היו חבורה טובה, הייתה בניהם כימיה טובה. הם נפגשו על בסיס קבוע, בשבתות וחגים, ליוו אלה את אלה לחופה, בילו יחד בחופשות, נסעו לטיולים בארץ ובחו"ל בהתחלה בלי ילדים, אבל כשהילדים נולדו אז גם עם הילדים.

החברות הטובה הייתה להם גם לעוגן בימים הפחות טובים. הם ידעו להיות שם ולתמוך בכל מי שהיה זקוק לעזרה או לתמיכה.

בפגישתנו הם סיפרו שכולם, כל הזוגות ולא רק הם הרגישו ברי מזל, הם הרגישו ששום דבר לא יכול ולא יוכל אי פעם לפגוע בחברות שלהם.

במציאות כמו במציאות לא אחת מגיעים שיעורים /סיטואציות שאף אחד לא מזמין ובטח שלא מתכנן מראש וכך גם הפעם.

תום קיבל ממקום העבודה שלו הצעת קידום בתפקיד. תום חיכה להזדמנות הזו המון זמן. מדובר בקידום שכלל עבודה עם שווקים בחו"ל, תוספת משמעותית בשכר ואפילו הגדרת תפקיד חדשה שווה. הוא היה בעננים. הוא ציפה ששלי תשמח בשבילו ותתמוך בו במיוחד מכיוון שהיא ידעה שהוא מאוד מאוד רוצה את התפקיד הזה ומחכה לו. בשיחות שהיו בניהם הוא הרגיש שיש לה הסתייגות מכיוון שהתפקיד כולל גם נסיעות לחו"ל אבל הוא היה בטוח שהיא תהיה בסדר ותסתדר, במיוחד בגלל הקרבה להורים שלהם שעזרו הרבה. והיא, היא לא מצאה טעם להרחיב ולדבר עוד על ההסתייגות שלה כי היא לא באמת חשבה שזה ריאלי ושהוא יקבל את התפקיד הנחשק בשנתיים הקרובות.

כשהוא סיפר לה שהוא קיבל את התפקיד היא שמחה בשבילו אבל לא עד הסוף. הוא הרגיש, כמובן שהוא הרגיש אבל בחר להתעלם מזה וליהנות מהרגע המשמח. היא חיכתה כמה ימים עד שההתלהבות שלו תירגע ואז דיברה אתו על העניין. היא הביעה בפניו את החששות שלה: איך היא תסתדר לבד, איך היא תסתדר עם הילדים שעדיין מאוד קטנים ( בני 5 ו- 3.5), איך הילדים יסתדרו, הם הרי מאוד קשורים אליו, הוא אבא נוכח ומאוד מעורב. היא גם חששה לזוגיות שלהם. היא לא הייתה בטוחה שהמרחק והגעגוע יעשו להם טוב כמו שניסו לשכנע אותה.

הוא ניסה להרגיע אותה ואת הפחדים שלה אבל לא ממש הצליח. ככל שהתקרבה נסיעת העבודה הראשונה שלו לחו"ל היא הפכה להיות עצבנית יותר ויותר.

הם רבו המון בימים ההם. הוא מצא נחמה אצל החברים שלו הגברים מהחבר'ה והיא אצל הנשים.

הם אפילו נפגשו כולם בסוף השבוע שלפני הנסיעה הראשונה. הם אפילו לא ניסו להסתיר את המתח שיש בניהם והחבר'ה ניסו להרגיע את שניהם וקיוו שהזמן יעשה את שלו. שהיא תתרגל לנסיעות והשינויים יהיו גם לטובה.

הנסיעה הראשונה וגם אלו שבאו אחריה לא באמת הקלו. היא לא ממש התרגלה ולפני כל נסיעה המריבות הפכו לקשות יותר ויותר. שניהם התקשו להתמודד עם הסיטואציה שנוצרה. הוא לא היה מוכן לוותר על התפקיד והיא ציפתה שהוא יוותר על התפקיד.

אמיר החבר הכי קרוב לתום בחבר'ה עשה כל מה שהוא יכול כדי להרגיע את תום.

הוא דיבר אתו המון, נתן לו עצות טובות (כמו למשל לפנק את שלי ולהביא לה מחו"ל כל מה שהיא אוהבת) ואפילו דאג להתקשר לשלי ולהציע את עזרתו עם קניות, באיסוף או החזרת הילדים ובכלל.

כך גם שלי מצאה את עצמה שופכת את ליבה בפני אמיר. בהתחלה היא לא יזמה והתקשרה בעצמה אלא רק שיתפה כשאמיר היה מתקשר אבל עם הזמן וכשתכיפות הנסיעות של תום עלתה – היא מצאה את עצמה יוזמת ומתקשרת. לא אחת היא ביקשה מאמיר שיגיע אליהם הביתה כדי לעזור לה לטפל בקצר חשמלי או בהחלפת פנצ'ר לגלגל הרכב שלה.

תום היה מרוצה ורגוע. הוא סמך על אמיר. הוא ידע שכשהוא לא נמצא – שלי יכולה וגם פונה בעצמה לעזרתו של אמיר. אף אחד לא העלה על דעתו שמשהו יכול להשתבש.

החברות בין אמיר לשלי הלכה והתהדקה. אשתו של אמיר – דפנה, לא כל כך אהבה את המצב. בעוד תום היה רגוע לו שם בחו"ל בעבודה - בעלה אמיר בילה יותר ויותר זמן עם שלי. הסיטואציה לא הייתה לה נעימה בכלל. היא הרגישה שזה לא בריא, לא לה, לא לאמיר , לא לשלי ותום וגם לא לחברות בחבר'ה. היא ניסתה לדבר עם אמיר כמה פעמים על העניין אבל הוא ממש כעס עליה. הוא לא הבין איך היא בכלל יכולה להעלות על דעתה שמשהו יקרה, הרי שלי היא אשתו של תום החבר הכי טוב שלו והוא בכלל נמצא שם לא כי הוא רוצה אלא כי שלי מבקשת והוא לא יכול להגיד לשלי לא, במיוחד מכיוון שתום ביקש ממנו לתמוך בו ובשלי.

שלי בחרה להיעזר באמיר יותר ויותר. גם במקרים ומצבים שבהם היא הייתה יכולה להיעזר בהורים – היא התקשרה לאמיר. הם הפכו לחברים מאוד קרובים. הם דיברו המון בטלפון, התכתבו וגם נפגשו.

בוקר אחד כשתום היה בחו"ל, שלי התקשרה לאמיר וביקשה שיבוא לעזור לה. היא יצאה מהבית כשהיא משאירה את מפתחות הבית והאוטו בתוך הבית. הדלת נטרקה ואי אפשר היה להיכנס. היא ותום השאירו אצל אמיר ודפנה מפתח ספייר והיא ביקשה ממנו להביא לה.

אמיר שכבר היה בעבודה באותו בוקר, יצא מהעבודה, נסע הביתה להביא את המפתחות ואז נסע לבית של שלי ותום. הוא פתח לה את הדלת והיא הזמינה אותו לקפה ופרוסת עוגה שהיא אפתה ערב קודם לפני שיחזור לעבודה.

אמיר קיבל את ההצעה בשמחה. הם שתו קפה, פטפטו עוד, צחקו וגם...מצאו את עצמם במיטה של שלי ותום.

שניהם היו מלאים בנקיפות מצפון. הם ניסו להבין איך זה קרה, איך הם התפתו, איך הם בכלל הגיעו לסיטואציה אבל זה לא ממש עזר להם.. הם החליטו לא לספר על זה לאף אחד והחליטו שזה לא יקרה שוב.

הם לא הצליחו לעמוד בפיתוי ולמרות שהחליטו שזה לא יקרה שוב- זה קרה שוב ושוב..

המפגשים המשותפים עם כל החבר'ה היו קשים להם לשניהם במיוחד. הם הסתירו סוד שידעו שיפגע לא רק בהם ובבני הזוג שלהם דפנה ותום, אלא בכל החבר'ה. הם שוחחו המון. ניסו לחשוב מה לעשות, איך, מתי ואם בכלל -אבל לא הצליחו להגיע להחלטה.

ככל שעבר הזמן הם נקשרו עוד זה לזו ולמרות שניסו להתנתק זה מזו – הם לא הצליחו. כך הם חיו במשך חודשים ארוכים.

שלי הייתה זו שהחליטה שהגיע הזמן לקחת החלטה: להפסיק את הקשר או להוציא אותו לאור.

ההחלטה שלה הגיעה אחרי שאמיר סיפר לה שדפנה רוצה עוד ילד. שלי לא הייתה מסוגלת להעלות על דעתה את הסיטואציה. היא אמנם שיערה שיש יחסים אינטימיים בין אמיר לאשתו דפנה כמו שהיו בינה לבין תום אבל היא לא הייתה מסוגלת לחשוב שלאמיר ודפנה יהיה עוד תינוק, עוד פרי אהבה כשהם כל כך מאוהבים.

הם התלבטו בניהם המון. שלי ידעה מה היא רוצה. היא רצתה את אמיר והייתה מוכנה לשלם את המחירים הכואבים של הבחירה הזו אבל אמרה לאמיר שלא תכריח אותו. אם יחליט להישאר עם דפנה – מערכת היחסים בניהם תישאר הסוד שלהם והקשר בניהם ייגמר ואם יחליט להיות איתה – הם יספרו לדפנה ותום.

אמיר החליט שהוא רוצה להיות עם שלי. הם תכננו ביחד מתי לספר לתום ולדפנה. הם דחו כמה וכמה פעמים וגם הפעם שלי הייתה זו שהחליטה עכשיו או בכלל לא.

וכך בסוף שבוע אחד לפני חצי שנה אמיר ושלי סיפרו לתום ולדפנה. הם סיפרו להם שהם רוצים להיות ביחד. הם סיפרו להם שמדובר באהבה מאוד גדולה, הם סיפרו להם שזה נמשך חודשים ארוכים ושהם לא יכולים האחד בלי השנייה והפוך.

זה היה סוף שבוע סוער במיוחד לא רק להם אלא לכל החבר'ה. זה היה מעשה שלא ייעשה, מעשה שאין עליו סליחה או כפרה כך כולם הגדירו. זה היה ברור לכולם שזה ייפרק לא רק את הנישואין שלהם אלא גם את החבר'ה.

שלי ותום הגיעו אליי כדי לגבש הסכם גירושין. תום רצה לסיים את הנישואין כמה שיותר מהר. הוא היה מסוגל לשאת את כאב הבגידה, לא רק של שלי אלא גם ואולי אפילו יותר של אמיר.

הצלחנו לגבש הסכם גירושין מלא ולאשר אותו בבית המשפט.

גם דפנה ואמיר עברו הליך גישור (אצל מגשר אחר) והצליחו לגבש במהרה הסכם גירושין. תוך זמן קצר שני הזוגות התגרשו בבית הדין הרבני .

החבר'ה – החבורה המגובשת התפרקה.

מתוך חמישה זוגות נשארו רק שלושה שהצליחו לשמור על קשר בניהם אבל זה כבר לא היה אותו דבר. היו שהאשימו את שלי, היו שהאשימו את אמיר. החיים של כולם השתנו.

מאחלת לכולם שבוע טוב ומבורך