אימון אישי

היא הייתה חנונית, כל החיים היא הייתה חנונית, מאז שהיא זוכרת את עצמה. היא תמיד הלכה בתלם, תמיד הייתה ילדה טובה, תלמידה טובה, בת טובה, אחות טובה. היא עשתה כל מה שציפו ממנה. בלי שטויות, בלי סיכונים. הכל תמיד היה מחושב ומאוד מדוייק. היה לה מעט מאוד מקום לביטוי עצמי אם בכלל. היא תמיד עשתה מה שאמרו לה. אף פעם לא מרדה ואפילו לא ניסתה למרוד. היא הרגישה שהיא לא צריכה, שזה מיותר שהסדר וההליכה בתלם נותנים לה בטחון. היא הייתה קצינת ת"ש בצבא, השתחררה ומיד התחילה ללמוד באוניברסיטה וסיימה בהצטיינות ראיית חשבון. תוך זמן קצר היא הפכה לשותפה באחד המשרדים המובילים בארץ.

הוא היה בדיוק ההיפך ממנה. מאוד מוחצן, מאוד בטוח בעצמו, מאוד בולט בכל מסגרת שהוא היה בה. הוא אף פעם לא הלך בתלם. תמיד היה יוצא דופן, לקח סיכונים ומרד בכל דרך אפשרית. הוא השתחרר מהצבא לאחר שנת שירות אחת בלבד על בסיס אי התאמה למסגרת. היו לו קעקועים על הגוף וחורים באוזניים. לרוב הוא התהלך יחף או עם כפכפים, לבש מכנסי שרוול וגופיות גם בחורף. המראה המטעה שלו לא מנע ממנו לסיים את לימודי מנהל עסקים וכלכלה בהצטיינות יתרה. אחרי טיול ארוך בהודו הוא חזר לארץ והשתלב בעבודה בחברת יזמות נדלן שבבעלות הדוד שלו.

הם הכירו כשהוא הגיע עם הדוד שלו לפגישה איתה. היא הייתה רואת החשבון שטיפלה בחברת היזמות ובעסקים של הדוד שלו.

היא בכלל לא העלתה על דעתה שהוא שם לב אליה. היא נראתה כמו רואת חשבון קלאסית, לבושה בחליפה מכופתרת כהה, מסודרת מאוד והוא הגיע עם כפכפי הוויאנס מכנסיים קצרים וגופיה, שזוף, משוחרר לגמרי.

אבל הוא שם לב אליה. אחרי הפגישה הוא התקשר לשאול שאלות עסקיות, ביקש עוד פגישה כדי להבין, ומהר מאוד הציע לה לצאת לשתות משהו ביחד.

היא לא הסכימה מיד. היא חששה שערבוב העניינים האישיים עם העבודה יפריע , אבל הוא מהר מאוד הצליח לשכנע אותה שבעצם הוא לא הלקוח שלה כי אם הדוד שלו. אחרי עוד מאמץ מצידו היא הסכימה.

השונות בניהם עזרה לאהבה לפרוח, ושנה לאחר שהכירו הם התחתנו. חיי הנישואין הפכו אותו למיושב, רגוע יש שיגידו בורגני ויש שיגידו חנון... והיא, היא נשארה חנונית. הם גידלו שלושה ילדים, כלבה וחתול. חיו במושב במרכז הארץ חיים שקטים ורגועים.

זה קרה אחרי 15 שנות נישואין, רגע לפני יום הולדת 50 שלה.

היא סיפרה לי: "הרגשתי כאילו שאין לי דופק. הכל היה סטטי בחיים שלי. הכל היה לפי הספר. אף פעם לא קרה לי שום דבר מסעיר. הרגשתי מתה מהלכת."

היא סיפרה שהתחושות האלה ליוו אותה במשך כמה חודשים. ככל שיום ההולדת שלה התקרב, נעשה לה קשה יותר ויותר. היא סיפרה שהיא החליטה בינה לבין עצמה שאם יקרה לה משהו מסעיר, משהו יוצא דופן, אם תיפול הזדמנות – הפעם היא לא תגיד לא. הפעם היא תנצל אותה. היא תנהג אחרת מכפי שהיא רגילה.

היקום או הקארמה או מי שזה לא יהיה כנראה שמע אותה כי ההזדמנות לא אחרה לבוא. מדריך כושר חטוב וצעיר מאוד, בן 26 , הצטרף למכון הכושר שבו היא מתאמנת כבר שנים רבות. בהתחלה הוא רק הסתכל עליה כשהיא התאמנה, אחר כך הוא ניגש אליה, הציג את עצמו ונתן דגשים וטיפים מקצועיים. היא מצאה את עצמה מגיעה לאימונים בזמנים שהוא הדריך והעביר אימונים. הוא החמיא לה בכל הזדמנות והיא התלהבה כמו בת 20.

היא סיפרה לי שכשהוא הזמין אותה לשתות אתו שייק פירות אחרי אימון היא הייתה נבוכה, באינסטינקט שלה היא כמעט סרבה, אבל אמרה לעצמה הנה ההזדמנות לנהוג אחרת, להיות יותר קלילה, לצאת מהתלם. היא הסכימה. הם שתו שייק ביחד במשך שלוש שעות! צחקו, דיברו, נהנו ורק שיחת טלפון מבעלה הזכירה לה איפה היא נמצאת ועם מי..

היא נבהלה מהסיטואציה, נבהלה מעצמה, איך זה בכלל קרה לה??? אבל נזכרה שהיא הבטיחה לעצמה לנצל הזדמנות וזה בדיוק מה שהיא עושה.

המפגשים לשייק פירות אחרי האימון הפכו תכופים יותר ויותר, אבל זה לא הספיק לה.

היא החליטה להביא את ההזדמנות המיוחלת עד אליה הביתה.

היא הזמינה אותו אליה הביתה לאימון אישי. היא עדכנה אותו שהגב שלה תפוס ושאלה אם יסכים לבוא אליה הביתה לעשות לה אימון אישי.

הוא הגיע לאימון אישי שהפך לאישי ואינטימי מאוד.

היא סיפרה בפגישתנו האישית שבניגוד למצופה, בניגוד למה שחשבה שתרגיש – היא הרגישה טוב, היא הייתה בהיי! היא הרגישה חיה אחרי שלא הרגישה כך שנים. היא הרגישה שהיא יכולה לטרוף את העולם.

היא הרגישה כל כך טוב שהיא המשיכה לתאם עוד אימונים אישיים, אישיים מאוד.

מצב הרוח שלה השתנה, היא נראתה חיצונית טוב מכפי שנראתה מזה שנים. היא קיבלה מחמאות מהחברות, היא הייתה ממש שכורה מהתחושות שעלו בה.

גם בעלה שם לב לשינוי שחל בה. הוא היה מופתע, מופתע לטובה. גם הוא החמיא לה והחל לחזר אחריה כמו שחיזר אחריה כשהם היו צעירים.

תשומת הלב שהיא קיבלה ממנו חיזקה אותה עוד ואפילו גרמה לה לחשוב הרומן שהיא מנהלת טוב לנישואין שלה ולחיי הזוגיות עם בעלה.

היא הרגישה שיש לה הכל. היא הרגישה שהיא יכולה הכל, שהיא יכולה להנות מכל העולמות.

במשך תקופה היא באמת נהנתה מכל העולמות. אבל ככל שעבר הזמן היא הפכה פחות ופחות זהירה. במבט לאחור היא סיפרה שהיא אפילו חשבה לא אחת מה יקרה אם העולמות שלה יתנגשו, מה יקרה אם בעלה יפגוש את מאמן הכושר שלה, או יגלה שהיא מנהלת רומן. היא שכנעה את עצמה שזה לא יקרה ושגם אם יקרה – הרי שבזכות מאמן הכושר חיי הנישואין שלהם קבלו רענון רציני אחרי שנים של מונוטוניות ואפילו שעמום.. היא בכלל לא העלתה על דעתה שמשהו רע יכול לקרות כתוצאה ממפגש בין השניים או מידיעה על הרומן.

המציאות הוכיחה לה אחרת. בוקר אחד היא תיאמה לעצמה אימון אישי, אימון בית. בעלה הלך לעבודה והבית היה לרשותה. אחרי שהאימון הסתיים היא והמאמן נכנסו למקלחת וכשיצאו מהמקלחת חיכה להם בעלה בחדר השינה. התברר שהוא שכח בבית תיק מסמכים חשוב. כשחזר הביתה לקחת – הוא שמע קולות מחדר השינה.

בפגישתנו הוא סיפר שהוא עמד במסדרון הכניסה לחדר השינה במשך דקות ארוכות וניסה לשכנע את עצמו ללכת משם ולא להכנס.

הוא הבין מה הוא שומע ולא רצה להאמין שזה באמת קורה.

לרגעים אפילו אמר לעצמו שזו אולי בכלל העוזרת שמנצלת את העובדה ששניהם לא בבית אבל הרכב שלה שחנה בחניה הזכיר לו שזה לא באמת כך.

כשכבר העז להכנס לחדר השינה, המיטה הייתה ריקה אבל בגדי הכושר שלהם היו מפוזרים על הרצפה והוא שמע אותם צוחקים. הוא התיישב על המיטה וחיכה שהם ייצאו מהמקלחת. הוא סיפר שזה הרגיש כמו נצח.

כשהם יצאו, היא הייתה נבוכה מאוד. היא לא אמרה דבר. מאמן הכושר אסף את בגדיו והלך, והם נשארו אחד ליד השנייה בחדר השינה במשך דקות ארוכות ואולי אפילו שעות. כשהוא הצליח לדבר – הוא אמר לה שהוא רוצה להתגרש.

במשך כמה ימים היה שקט בניהם רוב הזמן. היא ניסתה לדבר אתו ולהסביר לו, לשכנע אותו שמאמן הכושר הוא הדבר הכי טוב שקרה להם, לזוגיות שלהם , שהיא אוהבת אותו מאוד אבל הוא לא השתכנע.

הם הגיעו לפגישה ראשונה כשהוא מצהיר שהוא רוצה להתגרש והיא מצהירה שהיא לא.

גם במהלך הפגישה היא ניסתה לשכנע אותו, שהרומן שלה הציל אותם, הציל את חיי הנישואין שלהם שמתו כבר מזמן אבל הוא לא היה מוכן לשמוע.

התחלנו לגבש הסכם גירושין. הפגישות הראשונות היו מאוד אמוציונליות בעיקר בגלל שהיא לא הפסיקה להגיד לו שהיא אוהבת אותו ושהיא לא רוצה ולא מוכנה לוותר עליו, לוותר עליהם. היא לא התייאשה מהדחייה שלו.

בהסכמתם הכנסנו להליך הגישור אשת טיפול. ברגישות רבה היא הצליחה להזמין אותם ביחד לפגישה אחת מחוץ לחדר הגישור. אחרי הפגישה הזו, הם הגיעו אליה לפגישות נפרדות ואת פגישות הגישור השהנו.

ביחד עם אשת הטיפול הם ביחד הצליחו לדבר ולעבד את מה שקרה, את המשמעות של מה שקרה ולפני חודש חזרו כדי לסיים את הליך הגישור, את ניסוח ההסכם שהוגדר - הסכם שלום בית לחילופין לגירושין. ההחלטה על גיבוש הסכם שלום בית לחילופין לגירושין נועדה כדי לתת לו בטחון שאם ההליך הטיפולי לא יצליח- לא יהיה מאבק וכל ענייני הגירושין יהיו מוסדרים, ובא לתת לה תקווה שאולי בכל זאת הם יצליחו להתגבר על המשבר.

ההסכם נחתם ואושר בבית המשפט לענייני משפחה. ההליך הטיפולי ממשיך ואני מקווה בשבילם שיצליחו להתגבר על המכשולים ויגיעו להחלטה משותפת וטובה לשניהם ביחס לעתיד הנישואין שלהם.