"לא רוצה להתגרש" הוא אמר לי, "בשום אופן לא רוצה להתגרש! הגעתי כי היא ביקשה ממני לבוא, אבל אני לא מתגרש!"
הוא ישב מולי עם ידיים שלובות על החזה, מאופק מאוד, ניכר על פניו שהוא מרגיש מאוים, שהוא ממש אבל ממש לא רצה להגיע לפגישה אצלי בחדר הגישור, ושכל מה שהוא רוצה זה ללכת.
ברור שבמצב כזה אין בכלל טעם לדבר על גירושין, ברור שבמצב הזה צריך להרגיע, צריך לשמוע מה הוא מרגיש, צריך לשמוע מה הוא חושב על מערכת היחסים שלהם, לשמוע אותו, להקשיב לו.
רק אחרי שהוא נרגע קצת, רק אחרי שהוא הבין שאני לא יכולה להכריח אותו להתגרש, רק אחרי שהוא הבין שכמגשרת, כגורם ניירטלי, אני שומרת בחדר הגישור גם עליו וגם על האינטרסים שלו, רק אחרי שהוא הבין שהוא יכול לבחור אם לשתף פעולה, לקחת חלק בתהליך, להחליט ולקבוע ביחד איתה איך ייראה היום שאחרי או להתנגד, ואז הגירושין יקרו בכל מקרה, זה רק ייקח הרבה יותר זמן, זה יעלה הרבה הרבה יותר כסף ושניהם יפסידו (גם אם מישהו מהם ינצח בהליכים המשפטיים) – הוא השתחרר, הידים השתחררו, הוא שיתף, הוא דיבר, הוא נרגע.
אחרי שעה וחצי החלטנו לצאת לדרך ביחד, החלטנו לגבש ביחד הסכם גירושין – הם ואני ביחד.
אולי לא הכל יהיה קל, אולי לא הכל יהיה פשוט, אבל כשיש החלטה אמיתית לגבש ביחד הסכם גירושין מחוץ לכותלי בית המשפט – מצליחים! לכל עניין, לכל דבר יש פתרון, אומרת בבטחון מלא, מנסיון של 20 שנה.
בואו לדבר איתי , אין מה להפסיד, מקסימום תשתו איתי קפה מפנק וטעים