הבעלים שלהן, שהם אחים, שלחו אותן אליי. המצב בבית וגם במשפחה היה בלתי נסבל, הסכסוך בניהן עורר מריבות וויכוחים בינן לבין הבעלים שלהם וכל ארוחה משפחתית מורחבת, גם אם עברה בשקט יחסי (כמעט לא קרה..)גררה אחריה ימים ארוכים של ויכוחים, טענות, עלבונות והאשמות כך שכולם עשו כל מה שאפשר כדי להימנע מהמפגש הבא.
פגשתי כל אחת מהן בנפרד וכך הן סיפרו:
הגיסה הוותיקה זו שהתחתנה עם האח הצעיר מבין השניים הצטרפה למשפחה לפני עשור. היא הכירה את בעלה במהלך השירות הצבאי. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. אחרי השירות הצבאי הם נסעו לטיול בדרום אמריקה, למדו באוניברסיטה וכשהיו בני 24 התחתנו. המשפחה קיבלה אותה באהבה ובזרועות פתוחות. הקשר עם ההורים של הבעל היה חם וקרוב, הם התייחסו אליה כמו לבת שלא הייתה להם. גם עם האח, עם הגיס שהוא האח הבכור הקשר היה מצוין. לא אחת הם יצאו לבילויים משותפים ולארוחות גם ללא ההורים והחברות בניהם הייתה קרובה וטובה.
האח הבכור לא מיהר להתמסד. לאורך השנים היו לו כמה בנות זוג. לא את כולן הוא הציג והכיר למשפחה, וכשהוא החליט להציג – הם כולם ידעו שזה רציני.
היו בנות זוג שהמשפחה כולה קיוותה שהיא האחת, שהיא זו שתצטרף למשפחה ככלה וכגיסה אבל עד לפני שלוש שנים זה לא קרה.
לפני שלוש שנים האח הבכור הכיר למשפחה את הגיסה החדשה, זו שאף אחד מהמשפחה לא חשב שהיא האחת. למרות שהם כולם ידעו שזה רציני (אחרת לא היה מציג ומכיר אותה למשפחה) הם קיוו ולא רק בסתר ליבם שהיא לא האחת.
ההורים וגם האח הצעיר ואשתו הגיסה הוותיקה, הרגישו שמערכת היחסים החדשה מרחיקה את האח הבכור מהם, הם הרגישו שהוא משתנה ולא לטובה. הם הרגישו שהקלילות שלו וההומור נעלמו, הוא כבר לא היה ספונטני ולא קפץ סתם לבקר כשהיה בסביבה, הוא הפך להיות מאופק וסגור, הם אפילו שמו לב שסגנון הלבוש שלו השתנה.
הם ניסו לדבר אתו, הם ניסו להבין מה פשר השינוי אבל הוא לא שיתף פעולה. הוא הכחיש כל קשר בין השינוי בו לבת הזוג- לגיסה הצעירה, וכשלחצו עליו ממש הוא נהג להגיד "היא בסך הכל עשתה ממני בן אדם".
הארוחות המשפחתיות הלכו והתמעטו. כשכבר נפגשו האווירה הייתה מתוחה. כל ניסיון להקליל את האווירה לא הצליח. הצעירה לא לקחה חלק בשיחות המשפחתיות ובכלל מיעטה לדבר. האח הבכור כמעט לא הגיע לבקר את ההורים שלו סתם בלי סיבה (כפי שנהג לעשות לפחות פעם בשבוע) וגם המפגשים שלו עם אחיו, מפגשים שהיו חשובים מאוד לשניהם והם לא ויתרו עליהם - הלכו והתמעטו מאוד. כל ניסיון להזמין אותו אליהם הביתה נדחה, הוא הסכים להגיע רק איתה ורק אם התקשרו להזמין אותה באופן אישי ובמיוחד. גם כשעשו זאת, אם כבר הגיעו, הביקור היה מאולץ, קצר ומתוח.
שלושה חודשים לאחר אותה היכרות ראשונה – הודיע האח הבכור שהם מתחתנים. המשפחה התקשתה לשמוח. הם הרגישו שזה קורה מהר מידי והיו בטוחים שהופעל עליו לחץ. הם ניסו לשוחח אתו אבל הוא נותר בשלו. הם קיבלו את החלטתו ועשו הכל כדי לתת לו, להם תחושה טובה.
אחרי החתונה החליטה הגיסה הוותיקה לקחת על עצמה את הניסיון לקרב את הגיסה הצעירה למשפחה. היא הזמינה אותה לקפה ולסיבוב קניות. המפגש לא היה מוצלח בלשון המעטה לאף אחת מהן. שתיהן הרגישו שהאחרת מתנשאת ומזלזלת והיה ברור לשתיהן שחברות הן לא יהיו. כל אחת סיפרה לבעלה איך היא הרגישה והגיסה הוותיקה גם התקשרה לשתף את חמותן . מכאן המצב רק הלך והתדרדר.
כל אחד מהאחים נדרש להגן על אשתו שאחרת כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם – חייו הפכו קשים. ההורים של הבנים – על אף שלא היו חלק מהעניין – נכנסו לעניין בעל כורחם שכן הגיסה הצעירה טענה שמפלים אותה, שלא אוהבים אותה, שתמיד משווים אותה לגיסה הצעירה.
האחים היו הראשונים להבין שצריך להסדיר את המצב בין הגיסות, הם הבינו שמערכת היחסים שבין הגיסות היא המפתח לפתרון ולאיכות חיים טובה יותר לכל המשפחה.
לא היה קל לשכנע אותן להגיע אליי אבל הן כאמור הגיעו.
השיחה עם כל אחת מהן בנפרד נתנה לי אפשרות להכיר ולהבין את דרך המחשבה של כל אחת מהן, להבין על איזו כפתורים כל אחת מהן לחצה אצל השנייה. אתם יודעים הכל מתחיל ונגמר בתקשורת וכשמבינים מה מקפיץ אפשר להבין גם איך להימנע או איך להגיב כשזה כבר קורה.
השיחות המשותפות היו טעונות מאוד בהתחלה אבל לאט לאט מצאנו גם תחומי עניין משותפים להן, יכולת גם אם לא לקבל, מה כל אחת מרגישה וגם מצאנו דרך מתאימה לשתיהן להדברות כשדברים קורים (היה ברור לכולנו שעוד יהיו חיכוכים..)
כמה חודשים אחרי שההליך הסתיים קיבלתי תמונות משפחתיות גם של כל המשפחה כולה וגם של הגיסות ביחד. אני בטוחה שזה לא קל ולא פשוט במיוחד במקרים שבהם הקשר הוא לא מבחירה אישית. הן לא בחרו אחת את השנייה כחברות, הקשר המשפחתי הוא זה שחיבר בניהן ואין להן אלא להסתדר או לכל הפחות לשאת את הנוכחות זו של זו. ואני אומרת שאם כבר חייבים אז לפחות שיהיה נחמד.
סוף שבוע נעים וחמים לכולם.