עם כל תינוק או תינוקת בכורים שנולדים, נולדים גם הורים. עד כמה שזה טבעי, אנחנו כבר יודעים שלא כולם נועדו להיות הורים, לא כולם יכולים להיות הורים.
יש כאלה שההורות טבעית להם: הם מתחברים רגשית לילדים שלהם, מטפלים בהם, יודעים להרגיש אותם ולקרוא אותם, הם נהנים מהתפקיד הזה (רוב הזמן) וגם כשמסתכלים עליהם מהצד – זה באמת נראה טבעי.
יש הורים שלא מצליחים להתחבר לילדים שלהם, יש הורים שמתקשים לתפקד, יש הורים שזקוקים לזמן, ליותר זמן, ויש הורים שגם הזמן לא עוזר להם.
יש גם הורים שלא יכולים לטפל בילדים שלהם ויש גם הורים שלא רוצים, לטפל בילדים שלהם. ההורים האלה לא מרגישים שזה טבעי להם להיות הורים, ולפעמים (כמעט תמיד..)גם מהצד רואים ומרגישים את זה.
אני פוגשת בחדר הגישור את כל ההורים האלה, את אלה שזה טבעי להם וגם את אלה שלא.
לרובם הכמעט מוחלט של כל ההורים יש מחנה משותף אחד – הם רוצים שלילדים שלהם יהיה טוב, אכפת להם מהילדים שלהם, והם מוכנים לעשות המון כדי שלילדים שלהם יהיה טוב.
בחדר הגישור ההורים מקבלים החלטות שמשפיעות לא רק על החיים שלהם אלא גם על החיים של הילדים שלהם.
הורים, תזכרו! הילדים שלכם סומכים עליכם שתקבלו החלטות נכונות וטובות גם עבורם. הם צריכים שני הורים שמתקשרים בניהם, הם צריכים שני הורים שימשיכו לשתף פעולה בניהם, הם צריכים להמשיך להרגיש מוגנים, הם צריכים לדעת שלמרות הגירושין, יש להם שני ההורים שאוהבים אותם, שימשיכו לאהוב אותם, לתמוך בהם ולטפל בהם.
זה לגמרי בידיים שלכם, אתם ורק אתם יכולים לעשות את זה עבורם. אני כאן כדי להזכיר לכם, כדי לעזור לכם לגבש הסכמות והחלטות טובות גם עבורם.