מירה ודני הכירו זה את זו לפני 15 שנים בבסיס חיל הים בחיפה. היא הייתה פקידה בלשכת המפקד והוא חייל בשירות סדיר בסט"יל (ספינת טילים של חיל הים). דני נשאר בשירות קבע ומירה סיימה את השירות הסדיר, למדה הוראה והם עברו לגור ביחד. הם התחתנו ונולדו להם שני ילדים בן ובת . בשל שירותו הצבאי דני נעדר מהבית ימים ארוכים ומירה גידלה את הילדים ועבדה כמחנכת בבית הספר היסודי השכונתי.
לפני חמש שנים הגיע לבית הספר בו עובדת מירה מורה חדש לספורט. מירה והמורה החדש הפכו לחברים טובים, טובים מאוד. מירה מצאה עצמה מדברת עם המורה החדש בטלפון גם אחרי שעות העבודה, נפגשת איתו לצורך הכנת פעילויות לילדי בית הספר וגם... לשתות קפה.
תוך זמן קצר מערכת היחסים התהדקה והפכה רומנטית. מירה הרגישה שהיא מצאה את אהבת חייה והיא לא רצתה להסתיר זאת מדני.
היא חיכתה לרגע המתאים ובישרה לו.
דני היה שבור ופגוע והחליט שהוא לא מוכן להמשיך להתגורר עם מירה אפילו לא רגע אחד נוסף. וכך תוך 24 שעות עזב דני את דירת המגורים המשותפת.
מירה ודני הפרידו את חשבונות הבנק המשותפים, הגיעו להסכמות בענייני הילדים (חלוקת זמנים ודמי מזונות) וחיו את החיים. הם לא הסדירו את כלל העניינים שנובעים מהנישואין (חלוקת רכוש, איזון זכויות וכספים) ולא התגרשו בגט פיטורין ברבנות.
כשנה אחרי שדני עזב את הבית, מירה והמורה לספורט נפרדו. מירה החלה מחזרת אחרי דני ומפצירה בו לחזור הביתה. אבל זה היה מעט מידי מאוחר מידי... דני לא נענה לחיזוריה של מירה. הוא אומנם לא היה בזוגיות אחרת אבל הזמן אפשר לו לראות את הזוגיות שלו ושל מירה ממרחק ולהבין שהזוגיות נגמרה. חודשים ספורים לאחר מכן הכיר דני את בת זוגו . דני היה מאושר, וכשהזוגיות החדשה הפכה לרצינית – הוא החליט שהגיע הזמן לסיים את הנישואין למירה ולהסדיר את כלל העניינים שנובעים מהזוגיות שלהם.
דני עדכן את מירה וסיפר לה שהוא מאוהב, שהזוגיות החדשה טובה לו ושהוא רוצה לספר לילדים, להכיר להם את בת הזוג ולסיים את הנישואין שלהם.
מירה התקשתה לקבל את הבשורות של דני. למרות שהיא זו שביקשה להיפרד מדני, למרות שהיא זו שנהלה מערכת יחסית בעודה נשואה לדני- היא לא הסכימה לשתף פעולה עם רצונו של דני ולא הסכמה להתגרש.
דני חשב שעם הזמן מירה תתרצה ותבין שהנישואין נגמרו מזמן ושצריך להסדיר את הגט, אולם זה לא קרה. מירה עמדה בסירובה. דני החליט לא ללחוץ. הוא חיכה. הוא הכיר לילדים את בת זוגו החדשה, עבר להתגורר איתה וחי את חייו.
מידי כמה חודשים הוא שב ופנה למירה אבל פניותיו נדחו. הוא ניסה להעיזר באחותה של מירה אבל גם זה לא עבד. לא רק שזה לא עבד אלא שמירה הודיעה לדני שהיא החליטה שהיא לעולם לא תתגש ממנו.
דני חיכה עוד כמה חודשים. בת זוגו החלה להראות סימני חוסר שביעות רצון מהמצב ודני לא ידע מה לעשות. הוא הפציר בה לחפש מגשר או מגשרת שיסייעו להם והיא הסכימה. הם עברו תהליך גישור ארוך אצל מגשר מומלץ אבל כשהגיע הרגע לסיים ולחתום על ההסכם- מירה חזרה בה והודיעה על סיום הליך הגישור. כל נסיונותיו של דני לשכנע את מירה לחזור להליך הגישור כשלו.
כך עברו עוד כמה חודשים והחודשים הצטברו לכדי שנים כשכל כמה חודשים דני מנסה שוב..
לפני חודש פנה אליי דני בעקבות המלצה שקיבל מעורך דין שמתמחה בדיני משפחה. דני פנה לעורך הדין בבקשה שייצג אותו ויגיש תביעות לגירושין ןגם להסדרת כלל העניינים שנובעים מהנישואין למירה.
דני איבד כל תקווה להסדרת העניינים עם מירה ללא הליכים משפטיים.
עורך הדין ששמע את סיפורו של דני המליץ לו לנסות פעם אחרונה וטרם נקיטת הליכים משפטיים, בעזרתי.
דני סיפר לי את השתלשלות העניינים וביקש שאצור קשר עם מירה ואציע לה להגיע לפגישת גישור.
וכך עשיתי.
סיפרתי למירה שדני פנה אליי והזמנתי אותה להגיע לפגישה ראשונה ולא מחייבת. מירה הודיעה לי
"אני לא מתכוונת להתגרש, חבל על הזמן שלך".
אבל כשהבינה שאני לא נבהלת וגם לא מתכוונת להכריח אותה (אני לא להכריח אותה..) היא הגיעה.
מירה הייתה מאוד חשדנית ומסוייגת. היא לא שיתפה פעולה ופסלה כל ניסיון לשיח אמיתי. לאט לאט הרגישה יותר בנוח ולאחר שיחה אישית נפרדת היא הסכימה לשתף ברגשותיה וגם לשתף פעולה.
אחרי 3 שעות ביחד – היא הסכימה להסדיר את כלל העניינים. הגענו להסכמות מלאות בכל העניינים שנובעים מהנישואין וגם להסכמה להתגרש ולסדר גט.
תוך ימים ספורים הכנתי עבורם ההסכם. ההסכם הוגש לבית המשפט לענייני משפחה, אושר וקיבל תוקף של פסק דין. יומיים לפני חג הפסח סודר הגט ומירה ודני התגרשו.
עבור שניהם חג החירות הזה קיבל משמעות אישית.
מאחלת להם ולכל הזוגות שנמצאים בתהליך שחרור וחירות טובה.
חג שמח