הכל מתחיל ונגמר בכימיה
אני מאמינה שהכל מתחיל ונגמר בכימיה . כשאין כימיה כלום לא עובד. כך זה גם אצלי בחדר הגישור:
כשיש כימיה ביני לבין האנשים שמגיעים (והפוך כמובן) - יש סיכוי טוב שנצליח להגיע להסכמות, שנצליח לגבש הסכם.
אם אין כימיה – זה לא יעבוד. לא משנה כמה אני טובה, לא משנה כמה אני מקצועית וגם לא משנה כמה ניסיון יש לי, אם אין כימיה – זה לא יעבוד, לא יעבוד להם ולא יעבוד לי.
כבר בדקות הראשונות של השיחה הראשונה או של הפגישה הראשונה אפשר לדעת אם יש או אין כימיה .
העבודה שנעשית בחדר הגישור (שלי וגם של מי שמגיע) לא קלה. יש אמוציות, ההחלטות שמתקבלות משפיעות על עוד אנשים שאוהבים (ילדים, הורים, בני משפחה אחרים) ולכן לפעמים צריך גם אומץ, אומץ לקבל החלטות. כשיש כימיה, התקשורת יותר טובה, האמון נבנה ואז קל יותר לשתף פעולה.
ככה אני עובדת בחדר הגישור שלי. מבחינתי כימיה היא הכרחית להצלחת התהליך, היא זו שמבטיחה סיכויי הצלחה
טובים וגבוהים. מה דעתכם?
