הם הכירו בחתונה. היא הייתה חברה של הכלה והוא של החתן. הקליק היה מיידי. הם רקדו ביחד כל הערב, ואחרי שהאירוע הסתיים הם נסעו ביחד עם החתן והכלה ועוד הרבה חברים לשפת הים, שם חגגו עד הבוקר.
לפני שהתפזרו הביתה הוא לקח ממנה את מספר הטלפון שלה ועוד באותו יום בערב הם נפגשו. שניהם חוו קשרים עבר, גם ארוכים, אפילו גרו עם בני זוג אבל איך שהוא שניהם הגיעו לגיל 35 ועדיין לא הצליחו לצעוד לחופה עם האחד/האחת.
הקשר בינהם נרקם והתפתח ממש לפי הספר. הדייטים היו מוצלחים, הם הכירו את החברים משני הצדדים, הגיעו לביקור במקום העבודה וממש לפי שהחליטו לנסוע לחופשה ראשונה רומנטית בחו"ל הם הרגישו שהגיע הזמן להכיר את ההורים.
היא ידעה שההורים שלה יאהבו אותו. הוא היה בחור נאה, משכיל, בוגר טכניון, הוא עבד באחת מהחברות הגדולות במשק והמשכורת שלו הייתה טובה. בנוסף ההורים שלה תמיד קיבלו בזרועות פתוחות את בני הזוג שלה. הם סמכו עליה, הם כיבדו את הבחירות שהיא עשתה בחייה וגם את בני הזוג שלה. הם תמיד קיוו ביחד איתה שהפעם זה יצליח וכשזה לא קרה הם היו שם כדי לתמוך בה ולעודד אותה.
הוא ידע שההורים שלו, יותר נכון אמא שלו לא תהיה מרוצה.. לא בגלל שהייתה סיבה.
היא הייתה נאה, ונעימה מאוד, משכילה, היא עבדה כיועצת משכנתאות בבנק ידוע והיא הייתה מסדורת כלכלית. אבל אמא שלו אף פעם לא אהבה או אפילו חיבבה את בנות הזוג שהוא הביא הביתה. תמיד היה לה מה להגיד, תמיד היה לה מה להעיר והיא תמיד העירה. מבחינתה אף אחת לא באמת הייתה ראויה להיות בת הזוג לא כל שכן אשתו של הבן הצעיר שלה.
הוא חשש מהמפגש הזה, במיוחד מכיוון שהיא מאוד מצאה חן בעיניו. הוא ידע שהיא רגישה והוא ידע שאמא שלו תזהה את הרגישות שלה ותפעל בנחמדות ובכל הכוח כדי להבהיל אותה.
הוא החליט שלא לקחת סיכונים וכמה ימים לפני הפגישה המתוכננת הוא נסע לפגוש את ההורים שלו בלעדיה כדי להכין את הרקע. היה לו קשר טוב וקרוב עם אמא שלו. היו להם שיחות נפש ארוכות, הם נפגשו לארוחות צהרים ביחד והוא נהג לשתף אותה בחייו. אמא שלו מיד הבינה. היא הבינה שהפעם זה אחרת, וזה מאוד הדאיג אותה. למרות שהוא הבטיח לה שהקשר הזוגי שלו לא יפגע בקשר בניהם – מבחינתה כל בת זוג היוותה איום על הקשר שלהם. כך היא אמרה לו. היא אמנם הבטיחה לו שהיא תתנהג יפה אבל הוא ידע שהיא לא תהיה מסוגלת לעמוד בהבטחה שלה.
המפגש שלה עם ההורים שלו היה נוראי. בסתר ליבה אמא שלו הייתה מרוצה ממנה וממי אבל כלפי חוץ היא הייתה עוקצנית ולא נעימה. שניהם יצאו מהמפגש מותשים. הוא מצא את עצמו באמצע בין הנשים בחייו והיא בכלל לא הבינה למה אמא שלו תוקפת אותה.
היא ניסתה ככל יכולתה להמנע מהמפגשים האלה אבל ידעה שלא תוכל להמנע לגמרי. היא מיעטה להצטרף אליו כשנסע לבקר את ההורים שלו.בפעמים שהיא כן הצטרפה הוא דאג שגם האחים עם הגיסות והאחיינים יהיו שם כדי שאמא שלו לא תציק לה יותר מידי.
כשהוא הציע לה נישואין היא הייתה מאושרת, אבל היחסים עם אמא שלו העיבו.
היא קיוותה שהנישואין יגרמו לאמא שלו להבין שהיא נשארת, נשארת לתמיד ואז היא תשלים עם המצב ואולי תנסה לשפר את היחסים איתה. הוא ניסה להרגיע אותה, הוא הבטיח לה שהוא יעשה כל מה שרק אפשר כדי להגן עליה, כדי לשפר ולתקן את היחסים והוא אכן השתדל.
הם התחתנו ונולדו להם ארבעה ילדים. לאורך השנים ידעו היחסים שלה עם אמא שלו עליות ומורדות. היו זמנים טובים והיו כאלה שפחות.
הוא השתדל להלך בניהן ולתת לכל אחת מהן להרגיש שהיא חשובה לו. רוב הזמן זה הצליח אבל היו פעמים שכל אחת מהן הייתה בטוחה שהוא נוקט עמדה לטובת האחרת , שהוא דואג יותר לאחרת וזה גרם למריבות קשות.
למרות הכל המצב היה סביל מבחינת כולם. כולם קיבלו את המצב כמו שהוא וניסו לשמור על סטטוס קוו.
זה הצליח עד לחופשה המשפחתית האחרונה שלהם באילת.
מידי שנה בחול המועד בפסח הם נסעו לחופשה משפחתית באילת עם המשפחה שלווכך גם השנה.
כולם הכינו את עצמם נפשית לנופש הזה. היא שכבר הייתה רגילה לאמא שלו ולהתנהלות שלה בכלל ובחופשות בפרט, לקחה איתה ספר וחיכתה לזמן איכות ורגיעה עם עצמה. הוא ידע שהשהייה בנוכחות אמא שלו קשה לה, ולכן בחופשה המשפחתית הוא דאג לבלות יותר עם הילדים ועם המשפחה שלו מבלי שהיא חייבת לקחת חלק בכל הפעילויות המשפחתיות.
בבוקר החופשה הראשון – יצאו בני המשפחה ביחד עם הילדים למצפה התת ימי והיא נשארה במלון עם הספר שהביאה איתה.
היא ירדה עם הספר לבריכה ונהנתה מהשקט. אז ניגש אליה מי שהיה בן הזוג שלה לשעבר כשהיא הייתה חיילת. גם הוא התארח במלון ביחד עם משפחתו. הם דברו, צחקו והעבירו את הזמן בנעימים. כשהמשפחה חזרה מהמצפה התת ימי היא סיפרה לו על המפגש עם האקס שלה, ובחדר האוכל אפילו עשתה היכרות בניהם. הוא סמך עליה בעיניים עצומות ולא הרגיש מאוים או מודאג.
אמא שלו חשבה והרגישה אחרת. היא לקחה אותו לשיחה והחלה ממלאה את ראשו בתסריטים נוראיים שהיא דמיינה לעצמה. היא אמרה לו שהדרך שבה אשתו הסתכלה על בן הזוג לשעבר מעידה שיש לה עוד רגשות כלפיו, היא נזפה בו על שהשאיר את אשתו לבד בבריכה בעודו מטפל בכל הילדים לבדו, היא הפחידה אותו שהנה ממש מתחת לאפו נרקם חידוש קשר ומי יודע מה עוד. הוא ביטל את כל הטענות שלה והסביר לה שהוא סומך על אשתו ושאין לו או לה מה לחשוש.
ביום למחרת כשכל המשפחה יצאה להפלגה על יאכטה היא שוב נשארה במלון. אמא שלו יצאה ביחד עם כולם אבל כשהגיעו ליאכטה – היא הודיעה שהיא לא חשה בטוב והיא חזרה למלון. היא רצתה לעקוב אחרי כלתה, היא הייתה בטוחה שהאינסטינקטים שלה לא יאכזבו אותה.
כשהיא הגיעה למלון, היא הלכה לכיוון הבריכה שם ראתה את כלתה יושבת על שפת הבריכה כשקוקטייל פירות בידיה ובן הזוג שלה לשעבר מארח לה חברה. במשך דקות ארוכות היא עמדה מהצד מבלי שכלתה רואה אותה. היא לא אהבה את מה שהיא ראתה למרות שלא קרה כלום.
היא החליטה להשאר צופה מהצד עוד קצת. היא גם שלפה את הטלפון והחלה מצלמת תמונות.
ככל שעבר הזמן היא התעצבנה יותר ויותר , במיוחד כאב לה שהבן שלה מבלה עם הילדים ואשתו – אשתו מבלה בחברת גבר אחר בבריכה!
היא לא הייתה מסוגלת להמשיך לצפות מהצד. היא הלכה לחדר וחיכתה שכולם יחזרו.
בארוחת הערב כולם היו במצב רוח מרומם חוץ מאמא שלו. היא הייתה עוקצנית במיוחד וחסרת סבלנות כלפי כלתה. ושזה הפך לבלתי נסבל והיא ביקשה ממנה להניח לה – אמא שלו התפוצצה עליה בחדר האוכל מול כל המשפחה וגם שלפה את הטלפון והראתה לכולם את התמונות שהיא צילמה.
כולם היו בשוק. הוא היה נסער במיוחד וכך גם אשתו. הוא הרגיש מבוייש למרות שלא הייתה כל סיבה אמיתית אבל הסיטואציה העצימה את כל הרגשות. היא ציפתה שהוא יגן עליה מפני אמא שלו כמו שהוא הבטיח לה אבל הוא לא היה מסוגל. הוא היה פגוע ומבוייש. הוא לא הסכים לדבר איתה. הוא צפה בתמונות שוב ושוב ולא יכול היה בכלל דבר איתה.
היא החליטה שהיא לא מסוגלת להשאר יותר. היא ארזה את החפצים שלה והזמינה לעצמה טיסה בחזרה הביתה. היא ציפתה שהוא יעור בעדה, ינסנ לפייס אותה אבל הוא לא עשה את זה. היא לקחה את הילדים לשיחה. היא הסבירה להם מה היא מרגישה (הם כבר כולם גדולים ומבינים) והיא עזבה את המלון ונסעה הביתה.
במשך יומיים לא הייתה בניהם כל תקשורת. הוא חזר עם הילדים הביתה. הם שמרו על שתיקה במשך עוד כמה ימים. הוא לא ניסה לדבר איתה או אפילו לברר איתה מה באמת קרה שם. ככל שעבר הזמן היא התבצרה עוד ועוד בתוך עצמה. המרחק בניהם הלך וגדל וכשהוא פנה אליה היא כבר כעוסה ורחוקה מאוד ממנו.
כשהם הצליחו לדבר, הוא כבר היה יותר רגוע. הוא כבר הצליח להבין ולהאמין לה שלא באמת קרה משהו על שפת הבריכה אבל היא לא הייתה רגועה בככל.
היא עשתה מה שהיא חשבה שהיא לעולם לא תעשה. היא דרשה ממנו לבחור, לבחור בינה לבין אמא שלו.
מבחינתה אמא שלו עשתה מעשה שלא ייעשה והיא לא הייתה מוכנה לסלוח לה ובמיוחד לא הייתה מוכנה לסלוח לו, על שלא האמין לה, על שלא היה לצידה ותמך בה כפי שהוא הבטיח לה שיעשה.
הוא ניסה לדבר אל ליבה, לשכנע אותה שזה לא באמת אפשרי אבל היא הייתה בשלה. הוא ביקש שיילכו יחד לייעוץ או טיפול אבל היא סרבה. היא תהנתה את ההסכמה שלה בתשובה שלו שהוא בוחר בה אבל הוא לא היה מסוגל.
אחרי חודש קשוח היא הודיעה לו שהיא לא מסוגלת להמשיך כך יותר ושהיא רוצה להתגרש. בשיחה אישית איתה היא סיפרה שהיא הייתה בטוחה שהוא ייבהל ויירצה אותה. היא לא באמת חשבה שהוא ישתף פעולה עם הרצון שלה להתגרש. הוא סיפר שהוא מעולם לא העלה על דעתו שזה מה שיקרה להם. הוא לא האמין שהיא תרצה להתרגש.
שניהם סרבו להכניס איש טיפול לתהליך. כל אחד מהם רצה לשמוע מהאחר תשובה מאוד ספציפית כתנאי לטיפול וכשזה לא קרה – שניהם נשארו בסירובם.
החלטנו להתחיל לגבש הסכמות לצורך בניית הסכם גירושין. היתה בי ידיעה ואמונה שתהליך בניית ההסכם יחייב אותם להתמודד בעיקר עם עצמם וכך אולי יחזרו בהם מהסירוב לטיפול ו/או מהרצון להתגרש.
לשמחתי זה בדיוק מה שקרה. השיחות הציפו גם זכרונות. כל אחד מהם מצא מקום לבטא את עצמו ואת התחושות שלו. הם הסכימו להכניס מטפלת להתהליך ובסופו של דבר השתתפו בהליך טיפולי במקביל לתהליך בניית ההסכם. גיבשנו הסכם שלום בית לחילופין לגירושין. ההסכם נחתם ואושר והם, הם המשיכו בהליך הטיפולי.
מאחלת להם בהצלחה.